החלטה בתיק בש"א 019625/02

לפני בקשת רשות להתגונן, שהגישו הנתבעים (להלן: "המבקשים") כנגד תביעה בסדר דין מקוצר שהגיש התובע (להלן: "המשיב" או "הבנק") לתשלום סך של 3,154,312.5 ש"ח, המגיע לו, לטענתו, בגין חובם המצטבר של המבקשים, הנובע מיתרות חובה בחשבונותיהם, אשר נוהלו אצל  המשיב באחד מסניפיו ומערבותו של המבקש מס' 3 לחוב בחשבונות המבקש מס' 2.

ראשית, אני מבקש להתנצל בפני הצדדים על העיכוב במתן ההחלטה, שנבע בראש ובראשונה מהעובדה שעם הגשת הסיכומים התיק נגוז ונעלם לתקופה מסויימת, ומשנמצא, גבר עומס העבודה באופן שאיפשר את מתן ההחלטה רק עתה.

כתב התביעה מטעם הבנק, הוגש לאחר שהמבקשים מס' 2 ו- 3 הגישו תביעתם כנגד הבנק, בה פירטו שורה של מחדלים שגרמו להם לנזקים מטענים בהיקף נכבד ביותר. על פי הנטען בכתב התביעה בהליך הנוכחי, המבקשת מס' 1, חתמה על התחייבות לסלק כל יתרת חובה לפי הסכם תנאי ניהול חשבון. הסכום הנתבע מהמבקשת מס' 1 בגין אשראי שניתן לה במסגרת חשבון 83453/22, הינו 90,538.11 ש"ח.

המבקש מס' 2, חתם על התחייבות לסלק כל יתרת חובה, תוך שבעה ימים מדרישת המשיב לפי הסכם תנאי ניהול חשבון. הסכום הנתבע מהמבקש מס' 2 בגין אשראי שניתן לו במסגרת חשבון 59700/39, הינו 3,050,765.6 ש"ח. המבקש מס' 2 ניהל חשבון נוסף - 11672/62. המבקש מס' 2 התחייב בהסכם תנאים כלליים לסלק כל יתרת חובה לפי דרישה בכל הנוגע לאשראי שניתן לו ובכלל במסגרת החשבון השני. הסכום הנתבע בחשבון זה הינו 11,312.98 ש"ח.

המבקש מס' 3 חתם על כתב ערבות מתמדת מוגבלת בסכום השווה ל- 800,000 דולר ארה"ב, להבטחת חובותיו של המבקש מס' 2.

בנוסף, חתם המבקש מס' 3 על הסכם תנאי ניהול חשבון, בו התחייב לסלק כל יתרת חובה תוך שבעה ימים מדרישת המשיב לכך. הסכום הנתבע מהמבקש מס' 3 בגין אשראי שניתן לו במסגרת חשבון 7856/28, הינו 1695.92 ש"ח.

בבקשת המבקשים (רחבת ההיקף יש לומר) ליתן להם רשות להתגונן, שנתמכה בתצהיריו (שלושה במספר) של המצהיר מטעמם, המבקש מס' 3 - רוברט טיבט, נפרשה יריעה בה תוארה שרשרת פעולות שנעשו על ידי הבנק בניגוד לחובותיו ושגרמו, כך טענות המבקשים, לתפיחת יתרות החוב בחשבונות אלו ובכ- 15 נוספים ולנזקים רבים, העולים על סכום התביעה דכאן.

בתחילת ההליכים, עת הגיע התיק דנן לפני כב' השופט אזר ז"ל, הועלו טענות בדבר מסמכים אלו ואחרים וכספים שנטען לגביהם שנעלמו. ראשית נדרשו המסמכים הרלוונטים ולאחר מכן וכפי החלטת כב' השופט אזר ז"ל, התקבלו דפי חשבון אצל המבקשים שמהם נודע מידע חדש ובעקבותיו הוחלט, כאמור, על הגשת תצהירים משלימים. 

לטענת המבקשים, גדר הסכסוך בין הצדדים קשור בחשבונות נוספים, שנוהלו בסניף הבנק, על שם רוברט או בקשר אליו, אם על ידו ואם על ידי המבקשים מס' 1 ו- 2, אשתו ובנו בהתאמה. לטענת רוברט, עצם היותו תושב זר בתקופה הרלוונטית, נאסר עליו לפעול במסגרת חשבון שקלי, לכן פתח מספר חשבונות על שם אשתו ובנו וניתן לו יפוי כח לפעול בחלק מהם.

ראשית נטען למסכת שכנועים ולחצים, אשר הופעלו על רוברט על ידי מי מטעם הבנק וחברת אופק ניירות ערך והשקעות בע"מ (להלן: "אופק"), שהוצגה כחברת בת של הבנק וגרמו לו להשקיע כספו בשוק המניות, וזאת סמוך לפני המפולת בשוק ניירות הערך בחודש פברואר 1994. ההשקעה האמורה נתבצעה לאחר הבטחות חוזרות ונשנות להפקת רווחים וכתוצאה מכך, הפסיד רוברט את רוב כספי ההשקעה. שידולי המשיב באו לידי ביטוי אף בהבטחה, כי יכפיל את השקעת רוברט, היינו, הבנק העמיד אשראי בסכום זהה לזה שהושקע, זאת כדי להגדיל את הרווחים הצפויים. אף לאחר המפולת האמורה, חזרו השידולים וההבטחות בדבר חזרתו של תיק ההשקעות לקדמותו. משנואש רוברט, כפי העולה מתצהירו, מקיומו של סיכוי כלשהו להפקת רווחים, נותר בידיו אך חלק זעום מהשקעתו כאמור.

לשיטת המבקשים, הפר הבנק את חובות האמון והנאמנות המוטלות עליו מכח יחסי בנק - לקוח. הבנק פעל לטובתו הוא, תוך הצגת מצגי שווא ובניגוד לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981, כאשר הטעה את רוברט באשר לטיב ומהות השירות וכן לסיכונים הכרוכים בהשקעה. פעולות הבנק חסרות תום לב בניהול משא ומתן ועולות אף כדי תרמית. פעולות הבנק כפי שתוארו, רשלניות הן והיוו ניגוד גמור לטובת לקוחם.

המבקשים ציינו, כי יתרות החובה בחשבונות נשוא התביעה, קשורות לחשבונות הנוספים בהם מעורב רוברט והחיוב בחשבונות אלה נבע מהפרת הסכם בידי המשיב בכל הנוגע לשיעורי הריבית. עובדה זו אילצה את המבקשים לקחת הלוואות, שיכול ולא היו צריכות להלקח אם היה עומד בפני המבקשים מצבם האמיתי של החשבונות, בו היתה צריכה להיות מחושבת ריבית זכות או ריבית חובה נמוכה מזו שנגבתה.

לטענת המבקשים, החשבונות היו צריכים להימצא ביתרה שונה מזו הנטענת על ידי הבנק וזאת בהתבססם על חישוב חשבונאי מחודש שערך מומחה מטעמם, הכלכלן מר מיכאל מילר.

חשבון 83453/22 -

לשיטת המבקשים, לא הייתה אמורה להיות יתרת חובה כלשהי בחשבון זה. בחשבון זה הייתה קיימת תכנית חיסכון שנפתחה על סך 2.5 מיליון ש"ח (נספח ז' לתצהיר), ונפרעה שנתיים לאחר מכן בתאריך 4.8.00 בסך 2,711,410.37 ש"ח. אך חשבון זה לא זוכה, אלא חשבון 59700/39, אשר התנהל על שם המבקש מס' 2. המבקשת מס' 1 אף חתמה על כתב קיזוז, לפיו אמור היה הבנק לקזז את הסכום שהתקבל מפרעון תכנית החסכון. יתרת החוב לא אופסה והחשבון חויב בחיובי ריבית שהגדילו את החוב בו.

חשבון 59700/39 -

כאמור, תכנית החסכון הנ"ל, נפתחה בראשיתה על סך 2 מיליון ש"ח וכאשר נפרעה לראשונה, בתאריך 4.8.98, התכוון רוברט להשתמש בתמורתה לפרעון מרבית יתרות החובה שהיו אז בחשבונותיו. לטענתו, הבנק סירב ופיתה אותו לפתיחת תכנית חסכון חדשה בתנאי ריבית אופטימליים ובתמורה להעמיד אשראי ליתרת החוב בריבית מינימלית, כך שהתשואה על תכנית החסכון הייתה אמורה לעלות על הריבית שתשולם בגין האשראי. מיד לאחר פתיחת תכנית החסכון חל פיחות, שגרם לרוברט נזק של למעלה ממיליון ש"ח, כשבנוסף לכך ובניגוד להסכם ההלוואה, חויב חשבון זה בסכום ההלוואות שנלקחו. מכל מקום, לא זכה רוברט, לתיקון שהתבצע בפיחות וחובו החל נושא ריבית שקלית, הגבוהה מזו שהייתה אמורה להשתלם לפי הסכם ההלוואות במט"ח. דרישות להחזרת הלוואות למקורן לא הועילו, יתרת החוב בחשבון המבקש מס' 2 תפחה, כך ששוב עלו להן הטענות בדבר הפרת חובת האמון, חוסר תום לב בניהול משא ומתן עובר לפתיחת תכנית החסכון, שידול, לחץ והצגת מצגי שווא. כמו כן, מהווה פעולתו המתוארת לעיל, התניית שירות בשירות ולו רק בשל העובדה, כי לא היה כל הגיון עסקי, כאשר היה בידי המבקשים לכסות חלק נכבד מיתרת החוב בחשבונות.

על כן, ולפי חישוב שערי הריבית (יש לציין, חיוב החשבון עמד כמוסכם, כך כפי המבקשים, על ריבית שנתית בסיסית (פריים) בתוספת 1.5%, ועל פי פרמטר בסיסי זה נערכו החישובים) שערך המומחה מילר, יתרת החובה בחשבון זה אמורה הייתה להיות נמוכה עד כדי מחצית הסכום הנתבע. מעבר לכך, לטענת המבקשים, מיד ביום פתיחת החשבון, נגרע ממנו הסכום בסך 1,010,000 ש"ח. כפי הנטען, לא ברור להיכן הועבר הסכום ואין כל אסמכתא בעניין זה.

חשבון 11672/62 -